המלצה לספר : "יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית"
היום שלי התחיל כרגיל. יצאתי מהמיטה בחושך-ושלושים וחיפשתי ברחבי המטבח משהו לאכול. הדבר היחיד שמצאתי היה אבקת מיץ תפוזים. אז הכנתי ממנה ארבעה ליטרים ושתיתי הכול.
אחר כך הלכתי לחדר השינה ושאלתי את אמא ואבא אם הם מסיעים אותי לבית ספר.
"אין לי מספיק דלק", אמר אבא וחזר לישון.
נפלא, אני אצטרך ללכת ברגל."
שלושים וחמישה קילומטרים מפרידים בין ביתו של ג´וניור בשמורה האינדיאנית לבין התיכון החדש שלו, שלומדים בו רק תלמידים לבנים. והוא עובר אותם ברגל, כל בוקר.
אבל לג´וניור לא אכפת לצעוד. החיים לימדו אותו לא לוותר, והמציאות מספקת לו אתגרים רבים. הוא צריך להילחם עלמקומו בחברה חשדנית, להציל את הקשרים שלו עם חבריו מהשמורה שרואים בו בוגד ולנצח במאבק הישרדות יומיומי שכל ילד עני מכיר.
האם יצליח נער נחוש אחד, שחקן כדורסל וצייר מוכשר, לפרוץ את מעגל החיים שנולד לתוכו ולבנות לעצמו עתיד טוביותר?
היום שלי התחיל כרגיל. יצאתי מהמיטה בחושך-ושלושים וחיפשתי ברחבי המטבח משהו לאכול. הדבר היחיד שמצאתי היה אבקת מיץ תפוזים. אז הכנתי ממנה ארבעה ליטרים ושתיתי הכול.
אחר כך הלכתי לחדר השינה ושאלתי את אמא ואבא אם הם מסיעים אותי לבית ספר.
"אין לי מספיק דלק", אמר אבא וחזר לישון.
נפלא, אני אצטרך ללכת ברגל."
שלושים וחמישה קילומטרים מפרידים בין ביתו של ג´וניור בשמורה האינדיאנית לבין התיכון החדש שלו, שלומדים בו רק תלמידים לבנים. והוא עובר אותם ברגל, כל בוקר.
אבל לג´וניור לא אכפת לצעוד. החיים לימדו אותו לא לוותר, והמציאות מספקת לו אתגרים רבים. הוא צריך להילחם עלמקומו בחברה חשדנית, להציל את הקשרים שלו עם חבריו מהשמורה שרואים בו בוגד ולנצח במאבק הישרדות יומיומי שכל ילד עני מכיר.
האם יצליח נער נחוש אחד, שחקן כדורסל וצייר מוכשר, לפרוץ את מעגל החיים שנולד לתוכו ולבנות לעצמו עתיד טוביותר?
"יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" הוא אחד מספרי הנוער המקסימים שנכתבו לאחרונה. זהו אינו "יומנו של חנון" (וכבודו במקומו מונח) לילדים בוגרים יותר אלא יומנו של חנון לילדים נבונים יותר שמבינים הומור ואוהבים ומסוגלים להתרגש מספרים. במרכז הספר עומד ג'וניור, נער אינדיאני רגיש , מצחיק, חכם, מוכשר, כנה, עם מספר קל של בעיות בריאותיות כמו אפילפסיות, גמגום, עודף מים בגולגולות ומראה לא יפה בעליל. כפי שניתן להניח נקודת ההתחלה של ג'וניור היא די גרועה, אפילו מאוד. נוסף על הכול הוא גם גר בשמורת אינדיאנים ענייה שבה רוב התושבים שותים את עצמם למוות ורעבים תמידית, יש לו רק חבר אחד שמחליט לא לדבר איתו בתחילת הספר והוא מאבד הרבה אנשים מסביבו. כשאני מדברת על מאבד אני מתכוונת לזה, לפחות שלושה אנשים שקרובים לג'וניור מתים, בגלל שתית אלכוהול.
אז מה כל כך מקסים בספר הזה? כי זה לא עוד ספר על עוני, ילדות עשוקה ואכזריותה של הילדות, אלא ספר שמלא באופטימיות והומור. לג'וניור יש את שתי התכונות הכי חשובות בבני אדם- מודעות עצמית גבוהה וחוש הומור. בעזרת ציורים מקסימים וכתיבה כנה הוא מצליח להעביר את רגשותיו בדרך נפלאה ולבטא את עצמו בצורה שמחממת את הלב. דוגמאות? בבקשה:
אחרי שג'וניור רב עם חברו הטוב הוא כותב: "הלב שלי נשבר לארבע עשרה חתיכות, אחת על כל שנה שראודי ואני היינו החברים הכי טובים. התחלתי לבכות".